בתום משפטי הרופאים בנירנברג, ב 19 לאוגוסט 1947, ובטרם הקראת גזרי הדין לנאשמים, קבעו השופטים עשרה עקרונות אתיים לביצוע ניסויים בבני אדם.  עקרונות אלו  הפכו מאז לאבן יסוד בביו-אתיקה ונודעו בשם  "הקוד האתי של נירנברג", והיוו את הבסיס להצהרת הלסינקי של ההתאגדות הרפואית העולמית ב1964 , המסדירה את הניסויים בבני אדם.
מה קרה בין שני אירועים אלה? האם לפני הצהרת הלסינקי הראשונה ידעה קהיליית הרופאים על הקוד האתי של נירנברג? ואם כן כיצד ובאילו מסגרות?  והאם היא פעלה על פיו?

בהרצאה הנוכחית ,המבוססת על מחקר מקיף הן בארצות הברית והן בצרפת, יבחן מחדש תחום האתיקה הרפואית, תחום שבשנות השישים יהפוך לביואתיקה.  בשני ההקשרים הלאומיים השונים – אחד די חקור כבר, אחד פחות – ננסה לזהות איפה ומי מעורר בקרב הקהילה הרפואית את המודעות  למשפט הרופאים  בנירנברג בכלל ואת הקוד האתי בפרט. איפה ומי דן בשתי הסוגיות האתיות בהן דנו במשפט נירנברג – ניסויים בבני אדם והמתת חסד. בכך ננסה לקבוע  את מיקומה ומעמדה של האתיקה הרפואית לפני הביואתיקה.