התפישה היוג'נית ( - Eugenics להיוולד טוב)  התפתחה בשלהי המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים באירופה ובעיקר באנגליה, ומבשרה היה הבריטי פרנסיס  גלטון. עיקרה בניסיון של "הדרוויניזם החברתי" להשוות בין ההתפתחות החברתית-אנתרופולוגית להתפתחות הביולוגית  על פי דרווין שגרסה כי "מלחמת הקיום" בטבע גורמת לתהליך של "בררה טבעית" והישארות "המחוננים ביותר". הנחת היסוד של היוג'ניקה הייתה שגם בחברה האנושית יש פרטים וגזעים מחוננים יותר מאחרים, וניסתה להראות בשיטות שונות את עליונותו של הגזע הלבן. אילו הייתה מתקיימת "בררה טבעית"  היו מנצחים בני האדם או הגזעים הטובים יותר. מנגנון זה מופר בחברה האנושית בשל פעילות החסד המגנה על החלשים, והתוצאה היא שפרטים פחות טובים ולא מתאימים מתרבים וגורמים להחלשת המין האנושי. מטרת היוג'ניקה על פי גלטון היא לנקוט באמצעים של "בררה מלאכותית" כדי לאזן את ההשפעה השלילית של היעלמות "הבררה הטבעית".

תורתו של גלטון הכתה גלים באירופה ובעיקר בבריטניה ובאמריקה. "חברות יוג'ניות" הוקמו במדינות רבות במטרה להטמיע מדיניות חברתית המבוססת על הצורך להשביח את הגזע (הלבן) ע"י פיקוח על הילודה: מחד קידום לידות של "מתאימים"  (Positive  Eugenics  ),ומאידך מניעת לידות של "לא מתאימים" (Negative Eugenics  ) ע"י חוקי נישואין, עיקורים ואפילו השמדה פיזית כמו המתות חסד.

העיקור היה אחת השיטות המועדפות והוא אומץ ע"י מדינות רבות. עד 1935 היו חוקי עיקור במדינות כמו בריטניה הגדולה, אוסטריה, צרפת, איטליה, נורבגיה, , פינלנד, קנדה, ארגנטינה, ברזיל, מקסיקו, סין ויפן. בשוודיה בוצעו 62,000 עיקורים בחולי גוף ונפש, נשואי תערובת ואחרים. חוק העיקור בוטל רק ב1976.  בארה"ב חוקקו עד 1931 חוקי עיקור ב 27 מדינות, וב32 מדינות עוקרו  עד 1963 למעלה מ 64,000 בני אדם נפגעי נפש, נכים, אלכוהוליסטים ומכורים לסמים, דגנרטים וסוטי מין. 

התפישות היוג'ניות הקצינו מאד בגרמניה. התורה הנאצית ראתה בארים גזע עליון ובגרמני – אדם עליון, שיש להרבותו. גזעים הקרובים לגרמנים, ופרטים העשויים להיות גרמנים, נותקו מסביבתם וחונכו ל"גרמניות".  מגזעים ומפרטים נחותים, לעומת זאת, נמנעה התרבותם ע"י מניעת לידות, עיקור או השמדה פיסית. נקבעה מדיניות של מניעת ערבוב  גזעים, בין היתר ע"י עיקור. ב 4 ליולי 1933 עבר "החוק  למניעת צאצאים לחולים במחלות תורשתיות", לפיו יעוקרו כל חולי הנפש, האפילפטים, המפגרים בשכלם, הסובלים מעיוורון או חירשות תורשתיים, נושאי מומים מולדים

 

ואלכוהוליסטים. הוקמו "בתי דין לבריאות תורשתית" שהוסמכו להורות על עיקור. בהמשך עוקרו גם נשואי תערובת. בהולנד עוקרו מעל 1000 יהודים, ובועידת ואנזה הוצע ע"י היידריך לעקר כ 70,000 יהודים.

פותחו שיטות שונות לעיקור:
א.   תחילה בוצעו העיקורים בשיטות כירורגיות,לרוב בכפייה, אם ע"י עיקור (קשירת חצוצרות וצינורות זרע) או סירוס                  (כריתת שחלות ואשכים). בשל שיטות עבודה לא קפדניות היו סיבוכים רבים ותמותה של מעל ל 5%.
ב.  בחיפוש אחר שיטות עיקור המוניות ומהירות הוצע בראשית 1941 להשתמש בקרני רנטגן. ויקטור בראק פיתח שיטות של הקרנה ישירה על אברי הרבייה שנוסו ע"י הורסט שומאן בבלוק 10 באושוויץ. שיטה זו נוסתה על
      כ 1000 בני אדם, עם סיבוכים קשים של כוויות, פריטוניטיס, ספסיס ומוות.
ג.   בהמשך הציע ויקטור בראק שיטת הונאה שנקראה "שיטת האשנב". המועמדים לעיקור היו נקראים למלא טפסים אצל פקיד, ובעמדם ליד הדלפק היו מקרינים את אברי הרבייה שלהם ע"י זוג צינורות שהיו חבויים מתחת לאשנב.
ד.  שיטת קלאוברג – עיקרה החדרת חמרים מעקרים ומעכלים לחלל הרחם והרס הרירית במלואה. בוצעו ניסויים   באסירות בראונסבריק ובאושוויץ.
ה.  שימוש בתמציות צמחים -  מאדאוס וקוך פרסמו ב1941  מאמר הדן בתכונות העיקור של תמציות הצמח      Caladium Singuinum  (Diffenbachia  Seguina ), הגדל בעיקר בברזיל. במינון נמוך יש לו תכונות של הגברת הליבידו, אך במינונים גבוהים גורם לעקרות.  בשנים 42 – 44 ובאישורו של  הימלר בוצעו ניסיונות במכון מדאוס בעיקר ע"י קוך ולולינג , תוך שימוש באסירי מחנות.  הניסוי לא עלה יפה, כי לא הצליחו לגדל את הצמח בגרמניה, ויבוא מברזיל הופסק עם כניסת ברזיל למלחמה באוגוסט 1942.

בהרצאה נדון בפרוטרוט בניסויי עיקור אלה.